פסק-דין בתיק עמ"נ 45335-10-12

1.         לפניי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית פתח תקוה, מיום 26/8/12, שבה נדחו עררים שהגישה המערערת על החלטות מנהל הארנונה של עיריית פ"ת בענין חיובי ארנונה לשנים 2010, 2011, 2012.

2.         המערערת מחזיקה נכס מקרקעין, בתחום השיפוט של עיריית פתח תקוה, בו היא מנהלת את עיסקה. ביום 24/10/11 קיבלה המערערת דרישה לתשלום ארנונה לשנים 2010 - 2011. בדרישה זו חויבה המערערת בגין שטח של 930 מ"ר, בסיווג "משרדים", שעה שעד לאותה עת סיווג הנכס היה "תעשיה". החיוב בדרישה הנ"ל היה רטרואקטיבי, מיום 1/5/10.

3.         ביום 18/12/11 פנתה המערערת במכתב אל מחלקת רישוי עסקים בעירייה ובו פרסה טענותיה על כך שאין הצדקה לשנות את סיווג הנכס מ"תעשיה" ל"משרדים".

            שני מכתבים נוספים באותו ענין שיגרה המערערת, ביום 9/1/12 וביום 31/1/12.

4.         במקביל לאמור לעיל, חוייבה המערערת בארנונה בגין 34 חניות בקומת הגג.

5.         ביום 6/2/12 קיבלה המערערת תשובה ממנהל אגף העסקים בעירייה, לפיה סיווג הנכס שונה מ"משרדים" ל"מחסני שיווק", החל מיום 1/1/12, והחניות תוקנו לפי 24 חניות.

6.         המערערת הגישה ערר על קביעת הארנונה לשנים 2010 - 2011, ובו טענה כי אין ולא היה מקום לסיווג הנכס כ"משרדים" או כ"מחסני שיווק", וכן העלתה טענותיה לענין החניות. מנהל הארנונה הגיש כתב תשובה לערר, ובו טען בין היתר כי המערערת כלל לא הגישה השגה לשנים 2010 - 2011, ועל כן, חיובי הארנונה לשנים אלה הפכו חלוטים וסופיים.

7.         כמו כן הגישה המערערת, למנהל הארנונה, השגה על שומת הארנונה לשנת 2012. בהשגה זו פרסה טענותיה בעיקר על כך שיש לסווג הנכס כ"מחסנים" ולא כ"מחסני שיווק", וטענות נוספות. מנהל הארנונה דחה את ההשגה, והמערערת הגישה אפוא ערר על קביעת הארנונה לשנת 2012.

            החלטת ועדת הערר

8.         ועדת הערר דנה בשני העררים במאוחד, הערר לשנים 2010 - 2011, והערר לשנת 2012.

            בהחלטתה בענין הערר המתייחס לשנים 2010 - 2011 קבעה הועדה כי "העוררת לא הגישה השגה, וממילא לא השיב המשיב (מנהל הארנונה) להשגה שלא הוגשה, כך שאין לה על מה שתערור". לפיכך דחתה הועדה את הערר על הסף.

9.         בהחלטתה בענין הערר המתייחס לשנת 2012 קבעה הועדה:

            (א)       כי השימוש בנכס ע"י המערערת איננו תואם את הגדרת "מחסן" בצו הארנונה, שכן:

1.         עיקר עיסוקה של המערערת הוא בשיווק ומכירה של מדפסות תעשייתיות ומוצרים נוספים  לארגונים וגופים שונים. המערערת מייבאת ציוד, מאחסנת אותו בשטחי האיחסון, מבצעת התאמה של הציוד לדרישות הלקוח, ולאחר מכן, מספקת אותו ללקוחות המזמינים. המערערת איננה חברה העוסקת באיחסון ציוד, אלא חברה העוסקת בשיווק ומכירה של מדפסות ומוצרים נוספים.

2.         גם אם פעולות השיווק והמכירה נעשות אצל הלקוחות, עדיין המערערת היא חברה המנהלת עסק של מכירת מוצרים במקום, וזה השימוש העיקרי הנעשה בנכס.

3.         המוצרים והחלפים אינם מאוחסנים במחסן לצורך איחסון, אלא לצורך מכירה, וזאת כחלק ממתן השירות ללקוחות במסגרת המכירה ועל פי חוזי המכירה.

4.         למחסנים (וכן למשרדים ולמעבדה) אין שימוש נפרד. כל אלה נלווים לשימוש העיקרי בנכס, שהוא שיווק ומכירה של מוצרים.

            (ב)        כי השימוש בנכס ע"י המערערת תואם את הגדרת "מחסן שיווק" בצו הארנונה, שכן:

1.         המערערת מחזיקה במחסנים מוצרים למכירה, וכן מלאי של מוצרים וחלפים לשם החלפת מוצרים שנתקלקלו אצל לקוחותיה.